"הם לקחו את הקרדיט על הסימפוניה השנייה שלך
ששוכתבה ע"י המכונה והטכנולוגיה החדשה..
עכשיו אני מבין את הבעיה שראית..." (הבאגלס VIDEO KILLED THE RADIO STAR)ׂ
השיר המצוטט למעלה פתח את שידורי הMTV ב1982 באופן אירוני מוחלט והשכיל להקדים ולהגדיר את מה שחששנו- התפוררות המוזיקה ככלי יצירתי והפקרתו לידי מפיקים, חברות תקליטים, סוכנים ושאר גורמים שיצירה לא תמיד בראש מעיינם. המגמה שהחלה בשנות ה80, הגיעה לשיא אך במקביל זכתה להתנגדות מסיבית בשנות ה90 התנפצה לרסיסים או שמה התחזקה מאי פעם בשנות ה2000? לא ברור.מצד אחד ההתערבות המסחרית בתעשיית המוזיקה היא גדולה מאי פעם, אך לצד זה קמו אלפי יוצרים צעירים שאינם זקוקים עוד לתמיכת תאגידי המוזיקה. האינטרנט והמחשב הם גורמים מכריעים לא רק בשינוי במוזיקה אלא גם בדרך בה אנו צורכים אותה. מעמדו של התקליט כיצירה שלמה כמו ספר או סרט, שלעיתים רבות השלם גדול מסך חלקיו, נשחק עד ללא היכר. בעידן האינטרנט בו כל ילד יכול באמצעות מחשב ביתי ואולי סינטיזייר ליצור את הלהיט הבא, המוזיקה היא הראשונה באומניות שבאמת הגשימה את חזון "פריצת הגבולות". הדוגמא הבולטת לכך היא להקת "ארקטיק מאנקיס" , חבורת צעירים בני 20 מצפון בריטניה שתקליטים הראשון שבר את שיא המכירות בשבוע הראשון, שיא שקדם לו "האלבום הלבן" של הביטלס, 40 שנה מוקדם יותר. הם עשו זאת ללא תמיכה של חברות תקליטים, יחסי ציבור, מנהלים בכירים או אמצעים דומים אחרים,אלא בזכות באזז מטורף שנוצר בעיקר בזכות העמוד שלהם בmy space (עליו דובר כבר בבלוג קודם)
פרנץ פרדיננד- כוכבי הרוק האנונימים שלאחר מות כוכב הרוק מאידך המהפכה המקווננת הביאה להצפה חסרת תקדים של מוזיקאים או "SO CALLED ONES" שראו כי טוב וניסו ללכת בדרכם של המאנקיז וחבריהם ולפרוץ את הדרך לפסגה מחדר המרתף שבביתם. ההצפה הביאה לסינון יתר ברדיו ובטלוויזיה, שמעדיפים ללכת על "קלפים בטוחים" מלהמר על כוכבים בלתי צפויים.
האם האנטרנט, המשמש כ"עולם ווירטואלי" יכול לשמש כקרש קפיצה לעולם האמיתי? לעיתים. אך כמו שה"ארקטיק מאנקיס" הצליחו, מאות, אם לא אלפים אחרים נכשלו ונשארו תקועים בעולם הווירטואלי, שהוא לרוב, איננו רווחי בעליל.
נורה ג'ונס, מסמלי ההשתעבדות החדשה לתאגידים. מוזיקה מלטפת, לא בועטת.
בעולם המוזיקה היום אין כוכבי רוק. אם הווידאו הרג את כוכב הרדיו, הרי שהאינטרנט הרג את כוכב המוזיקה, אולי את המוזיקה בכלל. היחס כיום ליוצרים וליצירות שלהם הגיע לשפל חסר תקדים. זה התחיל בהורדות הבלתי חוקיות- גנבה שזכתה להצדקה מוסרית ולבסוף לנורמה ממוסדת ומוכרת בכל בית.מותו של מייקל ג'קסון מסמל אולי מכל את סוף עידן ההערצה. אין להשוות את רמת ההערצה לכוכבים כלהקת "קולדפליי", לביונסה, ליידי גאגא או בריטני ספירס לאלו שקיבלו הכוכבים של שנות ה60, ה70 ה80 ואפילו ה90. בכלל דומה כי ככל שהזמן עובר תוחלת החיים של כוכב/ להקה מתקצרת- אם בשנות ה60 הביטלס שרדו בצמרת כעשור, בשנות ה70 לד זפלין ופינק פלויד שלטו במוזיקה ללא עורערין כמעט עשור, בשנות ה90 כבר לא היתה להקה דומיננטית אחת לתקופה של יותר משנתים שלוש, ובשנות ה2000 קשה למנות להקה שהחזיקה מעמד בצמרת יותר משנה. בעולם ללא תקליטים ועם שירים שניתן להוריד בחינם לסלולר, לנגן הMP3 ולמחשב, כוכב הרוק איבד את מעמדו לנצח (?).
לינקין פארק- עוד סממן של ה2000, מוזיקה דמויית רוק
נקודת מבט אופטימית יותר גורסת כי המוזיקה רק הרוויחה מכל העסק. שהרי הכוח שנלקח מחברות התקליטים עבר לאיפה שהוא באמת היה צריך להיות- הצרכן. וכך מעצבי דעת הקהל הם לא פחות מהקהל עצמו. המוזיקה אולי הפכה לחובבנית יותר אבל משם תגיע הישועה, ומותו של כוכב הרוק הוא רק צעד מכאיב לקראת הגאולה והשחרור מהתכתיבים הקלוקלים והמכאיבים של התאגידים.
כך או כך עולם המוזיקה השתנה ללא היכר. אלו שחיפשו את כוכב הרוק מצאו את הוותיקים בעולם המוזיקה, ואנו זכינו לאינספור קאוורים, איחודים וקאמבקים שחלקם מתבקשים ומרגשים (לד זפלין ב2007, פוליס ב2008, הפיקסיז ב2005) חלקם מביכים ומיותרים (להקות ויוצרי שנות ה80 שזכו לעדנה מחודשת). הכוכבים הגדולים של העשור- קולדפליי, ביונסה, אימי ווינהאוס, אמינם, פרנץ פרדיננד, ה"קילרז" ועוד רבים אחרים שאין דופי ביצירה שלהם אך המקוריות והחדשנות שלהם מוטלת בספק, הם גרורות של העשור הקודם, או נסיונות לרכב על הגל, ולא פריצת דרך, התרסה נגד הסגנון הקודם, אלא התכתבות איתו. הם לא היו פוליטים כמו אלו של שנות ה60, גם לא א-פוליטים כמו של שנות ה70, ואפילו לא אסקפסיטים כמו אלו של ה90. הם בעיקר ניסו לעשות לביתם כשהתחרות נעשתה קשה עד בלתי אפשרית והאמצעי הפך למטרה.
זהו לבינתיים . הפוסט הזה הוא האחרון בסדרה, ועד להודעה חדשה אקח הפסקה מהרהורים על העשור. בקרוב יעלה פוסט חדש על קולנוע... שיהיה לנו עשור שמח!! אורי
נספחים:
אחד הזמרים האהובים עלי שהלך לעולמו בשנות ה2000 הוא ג'וני קאש. קאש זכה לעדנה מחודשת בזכות הסרט "WALK THE LINE" וסדרת דיסקים בשם AMERICAN שהציגה אותו במלוא הדרו, בשורה של קאברים יפיפים זהו אתר הבית שלו
אחת הלהקות המקוריות האהובות עלי בשנות ה2000 הם THE UNICORNS הקנדים, שיצרו שילוב מרתק ומוזר בין אלקטרוני,פופ, רוק וניו וויב בשימוש עם סינטיסייזרים פרימיטיבים
http://www.myspace.com/theunicornsband
ואם באינדי קנדי עסקינן, קבלו את הבלוג הזה של מייספייס
http://www.myspace.com/theunicornsband
זהו. יש עוד הרבה אך הנייר צר מלהכיל.. תהני ותשמעו מוזיקה!! אורי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה