כל זה היה נכון עד להופעתו של הבחור החדש, המגניב יותר, האינטראקטיבי יותר, והזמין הרבה יותר- האינטרנט. באמצע שנות ה90 ותחילת ה2000 עם התפשטות הרשת הווירטואלית, השתנו כללי המשחק. לא רק שלציבור הייתה השפעה מיידית על התכנים, אלא שעתה הציבור יכול ליצור את התכנים בעצמו!!
ביטול הקו הברור עד כה בין יוצר לצרכן תרבות הביא למשבר זהות חמור בתעשיית הקולנוע. אותה מהפכה תקשורתית עלייה בישר פרנסיס פורד קופולה לפני 30 שנה על סט סרטו "אפוקליפסה עכשיו" בה "ילדה שמנה מאוהיו שעושה סרט על אבא שלה מתגלה כגאון החדש של הקולנוע" לא רק שהתממשה אלה הרבה מעבר לכך- היום אפילו חתול או אוגר שמסובב את ראשו יכול להיות מפורסם יותר משחקנים ואמנים רבים.
מתוך המשבר החמור הזה שלווה גם בסיכון כלכלי ומנהלתי צמחו כמה תופעות בשנות ה2000, ביניהם הריאליטי, סדרות החידה, והסיטקומים החדשים.
המשרד-הזן החדש של הסיטקומים, האם הוא חזק מספיק להחזיק מעמד?הסיטקומים החדשים (והישנים)
בשנות ה90 3 מהסדרות הנצפות ביותר ברחבי העולם היו "סיינפלד" , "חברים" ו"הסימפסונים".
בשנות ה2000, הפלא ופלא 3 מהסדרות הנצפות ביותר הן "סיינפלד", חברים, והסימפסונים.
מקריות? אני חושב שלא. אותם נושאים שהעסיקו אותנו ובהם התפרקות התא המשפחתי, שמרנות לצד חתרנות, תהיות של צעירים בעיר הגדולה ושאר ערכים כל- אמריקאים נוצריים שעמדו על כף המאזניים עדיין מטרידים צופים מרחבי העולם המתעלמים שמרביתם אינם גרים במנהטן אלא מקסימום באשדוד ושאת הקניות שלהם הם עושים ב"בזאר שטראוס" ולא ב"בלומינגדיילס"
אותם סיטקומים מצליחים בישרו במידה רבה את שירת הברבור של הסיטקום הקלאסי שכביכול הלך לעולמו. השמועות על מותו כמובן היו מוזגמות.
הסיטקומים החדשים שואבים את כוחם מהישנים ומנסים לשכלל ולבחון מחדש את מהות הקומדיה תוך כדי שימוש בשלל אמצעים שונים ומשונים. הדוגמא הבולטת ביותר לכך היא הסדרה הבריטית "המשרד" שהחליפה את פורמט הסיטקום הקלאסי המבוסס על פאנצ' ליינים ועלילה שמסר מוסרני בסופה בעלילה עגמומית משהו שההומור בה מבוסס על מבוכה. זוהי סדרה מוקיומנטרית (מדמה סגנון דוקומנטרי המשלב ראיונות עם הדמויות הראשיות) שזכתה להצלחה ענקית ולגרסאות שונות ברחבי העולם.
הטלוויזיה הבריטית הנפיקה לא מעט פורמטים אלטרנטיבים לסיטקום ששלט ביד רמה במשך עשרות שנים, ביניהם "סאקסוויל" המשעשעת וחדר עישון" החדשנית המתרחשת כולה כצפוי בחדר עישון.
בסופו של יום הצופים חזרו לסיטקום הישן והטוב.הם חזרו לקארי בראדשו, להומר סימפסון ולג'רי סיינפלד. כי אין כמו בבית.
אמריקן איידול- כל אחד רוצה להיות זמר
ריאליטי
עוד הוכחה שהגיבור החדש של הטלוויזיה הוא בעצם אתה, היא עליית הריאליטי ותכניות ה"LIFE STYLE" בשנות ה2000,
הריאליטי שהתחיל בשנות ה90 בסדרה "החיים האמיתים" של MTV החל את דרכו דווקא כפורמט חדשני וחתרני. החתרנות שלו נובעת כהתרסה למצב הישן בה כוכבים מרוויחים סכומי עתק לכל פרק ובה מפיקים ועורכי תוכן קובעים את דעת הקהל תוך כדי התעלמות מרצון העם האמיתי. אך כמו מהפכות תרבותיות רבות, מוסד ה"ריאליטי" נשחט ונרקב במהרה והפך לגרוע יותר מקודמיו כאשר כל קשר בינו למציאות מקרי ביותר. רבות דובר על התדרדרות הרמה המוסרית בעידן הריאליטי, על התוכן הירוד, על האופן בו הריאליטי מסמן את החברה המתדרדרת שאיבדה כל ערך מוסרי. רבים שוכחים כי ישנם תכניות ריאליטי מוצלחות (רובן בריטיות) שדווקא לקחו את האלמנטים החיובים שבעניין והפיקו מהם סוג של יצירות מופת טלוויזיוניות. דוגמא בולטת היא "המתחזים", סדרה בריטית שבה בעלי מקצוע לימדו איש מהשורה את הכישורים שלהם עד להפיכתו למאסטר , ובסופו של פרק הוא התמודד על האפשרות לשכנע אנשי מומחה שהוא הוא אכן מאסטר בתחומו כמו כל האחרים. זהו ניסיון אמיץ ומרתק לבחון את גבולות הלמידה וההסתגלות האנושיות. גם תכניות הריאליטי השפלות ביותר לימדו אותנו דבר או שניים. תכניות כמו "כוכב נולד" (המקביל ל"אמריקן איידול" ואחרים) שינו את עולם המוזיקה בהכניסם זמרים אלמונים כביכול למרכז זירת הרייטינג. תכניות כמו "האח הגדול" לימדו אותנו על יחסי אנוש במצבים קשים, כולל גזענות. תכניות כמו "המרוץ למיליון" ו"הישרדות" אולי לא למדו אותנו הרבה אבל סיפקו בידור משובח למדי, כל עוד הוא נמשך .
התכניות הללו ואחרות רגשו אותנו, ליוו אותנו והיו לשיחת היום ב"קולרים" ובפינות הקפה. הם החליפו דמויות פיקטיביות של גיבורי סיטקום בדמויות פיקטיביות לא פחות אבל כאלו שהיו פעם אמיתיות לפחות. הם שבו אותנו במקסם של מציאות מדומה וזהו עוד סממן אולי של התקופה המבולבלת הזאת, בה נחצה קו ברור בין דמיון למציאות. אישה המחפשת חתן מתוך שורה של מתחרים הנשלחים למשימות שונות על מנת לזכות בלבה, חבורת אנשים החיים על אי בודד ומנסים לזכות בכסף רב, חבורת אנשים הגרה בבית ממנו אסור להם לצאת לחודש שלם, כל אלו היו עלילות חיינו הפיקטיביות שנראו לכולם מציאותיות כל כך.
"אבודים"- מי יזהה את כתב החידה?
ולבסוף- סדרות ה"חידה" :
אין לי הרבה מה להרחיב על התופעה הזאת כי היא חדשה למדי. הכוונה היא לסדרות מתוחכמות שהצפייה בהם היא סוג של כתב חידה. הסדרות הבולטות בז'אנר הזה הן "אבודים" (LOST) ו"נמלטים".
הגישה של יוצרי אבודים היא שאם אי אפשר להלחם בתופעת האינטרנט, למה לא להצטרף אליו? ואכן הצפיה בסדרה היא רק חלק מהחוויה למעריצים הכבדים. רשת ABC העלתה אתר אינטרנט בשם "LOST EXPERIENCE" השופך אור נוסף על התעלומות הקשורות לניצולי טיסת אושיאניק. זוהי הטלוויזיה של העתיד- שילוב של מדיות ויצירת עולם רחב שהצופה לוקח בו חלק, כמעיין מפענח או בלש בדרמה אינטראקטיבית. כמות האינפורמציה, התעלומות והשאלות שהסדרה (המעט מעצבנת לטעמי) מעלה הוא בלתי נתפס. בשנות ה2000 וכנראה שגם אחריהם הצופה לוקח חלק גדול בהרבה מרביצה על ספה. מה יוליד העתיד? אין לדעת.
ולבסוף- סדרות ה"חידה" :
אין לי הרבה מה להרחיב על התופעה הזאת כי היא חדשה למדי. הכוונה היא לסדרות מתוחכמות שהצפייה בהם היא סוג של כתב חידה. הסדרות הבולטות בז'אנר הזה הן "אבודים" (LOST) ו"נמלטים".
הגישה של יוצרי אבודים היא שאם אי אפשר להלחם בתופעת האינטרנט, למה לא להצטרף אליו? ואכן הצפיה בסדרה היא רק חלק מהחוויה למעריצים הכבדים. רשת ABC העלתה אתר אינטרנט בשם "LOST EXPERIENCE" השופך אור נוסף על התעלומות הקשורות לניצולי טיסת אושיאניק. זוהי הטלוויזיה של העתיד- שילוב של מדיות ויצירת עולם רחב שהצופה לוקח בו חלק, כמעיין מפענח או בלש בדרמה אינטראקטיבית. כמות האינפורמציה, התעלומות והשאלות שהסדרה (המעט מעצבנת לטעמי) מעלה הוא בלתי נתפס. בשנות ה2000 וכנראה שגם אחריהם הצופה לוקח חלק גדול בהרבה מרביצה על ספה. מה יוליד העתיד? אין לדעת.
נספחים:
LOST EXPERIANCE
כתבה של מורי ורבי (השנוי במחלוקת אומנם) אסף ציפור על "פורמטים חדשים" בטלוויזיה (בעיקר הבריטית)
כתבה על 15 סדרות הריאליטי הגרועות בעולם- לקרוא ולשמור, שהרי הטראש של היום הוא הקלסיקה של מחר
מה אין תגובות? בחייאת רבאק
השבמחק