כיצד להביא את ישו להמונים? זוהי השאלה שהעסיקה את הכנסיה במהלך המאה ה20, אותה מאה שבה העולם המערבי כולו עבר טלטלות שהובלו חלק גדול אם לא את רוב הציבור להפוך לחילוני. הניצנים לשינוי הופיעו עוד במאה ה17 וה18 עם עלייתם של הוגי דעות כגון שפינוזה וחבריו לתנועת ההשכלה, התחזקה במאה ה19 עם פילוסופים כגון ניטשה ותנועות כמו ה"ליברטנים", תנועה שדגלה בשליטתו המוחלטת של הטבע ושללה מכל וכל השגחה עליונה מכל סוג ( אחד מחסידי התנועה היה המרקיז דה סאד) במהלך המאה ה20 החילוניות הגיעה לשיא עם פריחתם של תנועות פילוסופיות ותרבותיות כגון ה"אקזיסטיאליסטים" בראשותם של סארטר וקאמי שינקו את השראתם משפינוזה וניטשה וחזקו את השקפת עולמם החילונית. התרבות החילונית מצאה ביטוי גם בתרבות, באומנות ובפוליטיקה.
ה"דת החילונית" מצאה אלטרנטיבות מתחוכמות ולא פחות מפתות לדת. אחד מהם היא אימוץ של אלמנטים דתים והמרתם לצרכים האישים. לקראת סוף המאה ה20 צצו אין ספור תורות רוחניות, ממדיטציות, יוגה ורייקי ועד לתורות אינסטנט "הגשמה עצמית" וכדומה. אותן תורות איפשרו לציבור החילוני "ללכת בלי ולהרגיש עם" -להינות מ2 העולמות כאשר הם שומרים על אורך החיים החילוני אך נהנים מאלמנטים רוחניים בחיי היום יום שלהם.
בתחילת המאה ה21 ניתן לראות סימנים מסויימים של שינוי. אומנם מרבית העולם המערבי עודנו חילוני" יחסית אבל בניגוד לעבר ואולי בעקבות משברים שונים הקשורים לסיכסוכי דתות, ישנה התקרבות ונסיון להבנה או אולי ניסוח מחדש של החילוניות, התאמת ציפיות ובעיקר טישטוש הגבולות בין קודש לחול.
אבא עשיר אבא עני- הרוחניות החדשה.
הרוחניות החדשה:
הפסיכולוגיה היתה לדת החילונית החדשה במאה ה20 עם עליית הפסיכואנליזה. החילונים מצאו רב חדש ששם את הפוקוס עליהם. במאה ה21 הדת החילונית שיכללה את אמצעיה כאשר מקצוע חדש צץ ותפס את מקומו של הפסיכולוג (סמל לסיאוב?) ה"קואצר". הקואצר הוא פסיכולוג מהיר ומשוכלל שאינו זקוק לניתוח אישיות מדוקדק כדי להציל את נפשיך אלא רק ללוח זמנים מדוייק. הגורו החדש הוא לא יותר מיועץ עיסקי שהעביר את עסקיו לתחום האישי. לצד הקואצ'רים צצו ספרים, מעיין מדריכים לחיים טובים יותר כאשר המסר מתמקד על הגשמה עצמית תוך כדי הצלחה כלכלית, מסר המתאים מאוד לדור הY המקדש ערכים אלו עד מאוד. אם הדור הקודם רצה לנסוע להודו ולחפש את עצמו אז הדור החדש מוצא עצמו דווקא דרך עבודה קשה, עמידה באתגרים והצלחה כלכלית. אותם מדריכים המשלבים "רוחנית" והצלחה כלכלית מסמלת בעיני דווקא את פשיטת הרגל של הדת החילונית, שכשלה במציאת פתרונות מעשיים לרעב הרוחני המקרקר בבניינו החילונית. גם המיאוס וחוסר החדשנות של התרבות, האומנות, הסמים ועולם האופנה בוודאי לא עזר לחילוניות לבסס עצמה כאלטרנטיבה ראוייה לכל דת אחרת.
קבלה- זה אין להיות יהודי.
יהדות :
בעוד הנצרות סבלה לא מעט ממשבר זהות, ומצאה בעבר פתרונות להשאר רלוונטית (הדת הפרוטסטנטית למשל המאפשרת שילוב של הגשמה עצמית לצד אמונה בדת) היהדות מצליחה לצאת ממשבר הזהות שלה רק בשנים האחרונות. אותה דת סגפנית השוללת מיסיונריות ומקשה לחברים חדשים להצטרף אליה, "המציאה" את עצמה מחדש כאשר פרצות שונות כגון לימודי הקבלה תפסו תאוצה דווקא בציבור החילוני והנוצרי דווקא.בשנים האחרונות היהדות חזרה לאופנה , כאשר הלוק החדש שלה איננו מאיים ומטריד כבעבר. היהדות חזרה מהדלת האחורית, מהכמיהה לעבר, מזמירות השבת והאוכל הישן של אימא. אחרי שלמדנו לשנוא אותם חזרנו לאהוב אותם. אחרי הכל כולנו יהודים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה